עניין מהותי ביותר בהסכם הגירושין בין בני זוג, הינו סוגיית משמורת הילדים לעת פרידת הוריהם, אצל מי מההורים הילדים יחיו לעת פרידה.
העיקרון החיוני העובר כחוט השני, בחוק, בפסיקה ובכל קנה מידה אנושי לעניין משמורת קטינים, הינו עיקרון "טובת הילד", חשוב להדגיש, לא טובת האם, לא טובת האב, לאלו אין משמעות בעיני בית המשפט. אלא אך ורק טובתו של הילד.
יודגש כי כיום ,כאשר ישנו ויכוח מהותי לגבי ההורה הראוי להיות משמורן, ברוב המקרים בית המשפט ימנה פסיכולוג מומחה, לבדיקת ההורה המשמורן הראוי יותר, בדיקה הקרויה בדיקת "מסוגלות הורית".
כמו כן יודגש, כי הגם שבהתאם לחוק, לגבי ילדים עד גיל שש, קיימת חזקת "הגיל הרך", שמשמעותו שילדים בגיל זה, יהיו אצל אמם אם אין סיבות ממשיות להורות אחרת. *בעת האחרונה מתרחשים שינוים ותמורות משמעותיים בתחום, אודותיהם ניתן לקרוא כאן.
עקרון זה "נסוג" מפני עקרון "טובת הילד" והמבחן המרכזי הינו מי מההורים יוכל להעניק לילד חיים טובים יותר.
כיצד נמדדת טובתו של הקטין?
בתי המשפט בארץ ובעולם אימצו שני פרמטרים לבדיקת העניין,
הראשון, סיפוק צרכים חומריים, קרי מי מההורים יוכל לדאוג לרמת חיים טובה יותר לילד, במובן הפיזי.
הפרמטר השני והוא הוכר כחשוב יותר, הוא הפרמטר של סיפוק צרכיו הרגשיים והנפשיים של הילד, קרי מי מההורים יוכל להיות קשוב יותר לרגשותיו של הילד ולהיענות לצרכיו הרגשיים והנפשיים. הפסיקה אף הכירה בכך שכאשר יש סתירה בין פרמטרים אלו יועדף השני.
לאור האמור, אחד הנושאים המרכזיים הנבחנים בעניין משמורת קטינים ומסוגלות הורית, הוא אצל מי מההורים יתאפשר קשר תקין של הילד ככל האפשר עם ההורה האחר, לעת פרידתם.
עניין זה הוכר כצורך מהותי בצרכיו הרגשיים של הילד הוכר ואומץ במסגרת "האמנה לזכויות הילד "משנת 1989 הקובעת כי לילד זכות להיות בקשר עם שני הוריו, זוהי זכותו האינטגראלית כבן אנוש.
לאור המתואר, מניעת קשר תקין של הילד עם האב בשל התנהגות האם, לאחר גירושיה, או לחילופין מניעת קשר עם האם, בשל התנהגות האב, מהווה עילה להעברת המשמורת להורה אשר מסוגל להקפיד על סידורי קשר תקינים עם שני ההורים.
בית המשפט הכירו בכך שמוטיב מרכזי בסוגיית "טובת הילד", הינו ההכרח לנטוע בלב הילד רגשי אהבה לאב ולאם, לא רק משום שמגיע להם הדבר בזכות היותם הורים, כי אם גם, ואולי בייחוד, משום שטיפוח רגשות אלה יאפשר לילד להתפתח בצורה שלווה ומאושרת יותר.
