הרבה סבורים שבית הדין הרבני הוא מוסד אפל בעל דעות קדומות שוביניסט ואנכרוניסטי.
דעה זו אני שומע לעיתים קרובות בכלי התקשורת השונים, אצל מומחים ויודעי דבר.
ובאופן כללי בחברה בה אני חי ופועל.
אני סבור כי קיימת טעות גדולה בקרב רוב הציבור בתפיסתו את גישת בית הדין התנהלותו ומקומו בחברתנו.
הנה לכם מספר דוגמאות ממשיות מהתקופה האחרונה המתייחסות להיבטים שונים בהתייחסות בית הדין בסוגיות מרכזיות הבאות לפתחו.
אני סבור כי יש בדוגמאות אלו להפריך את הסטיגמה שיצא לבית הדין הרבני
א. טובת הילדים
זה מכבר ייצגתי בדיון בבית הדין הרבני אישה, אשר בעלה טען כי בגדה בו.
הבעל טען כי בשל בגידת האישה , היא אינה יכולה להקנות ערכים ראויים לילדים ולפיכך אינה ראויה להיות אם משמורנית והילדים צריכים לעבור למשמורתו.
האישה טענה שהיא ראויה להיות המשמורנית על הילדים ,היא קשובה לילדים, מבינה את צרכיהם וזמינה להם יותר.
מה החליט בית הדין??
ובכן ,בית הדין מינה פסיכולוגית מומחית לבדיקת המשמורן הראוי .
הפסיכולוגית שאותה מינה בית הדין היא אישה פיקחית ואינטליגנטית מאוד ,היא אינה דתיה ויש לה דעות מאוד ליברליות ומתקדמות ויודעת היטב להבחין בין טובת הילדים ,להשמצות שאינן רלוואנטיות לסכסוך.
וזו המליצה באופן חד משמעי כי המשמורת על הילדים צריכה להיות בידי אמם ,הואיל והיא מודעת יותר לצרכיהם ורגשותיהם ואף זמינה יותר עבורם .
בית הדין אימץ במלואו את המלצת המומחית ,ולא נתן פתחון פה כלשהוא לטענת הבעל על בגידת האישה.
בית הדין, בבואו להתמודד עם דילמה זו, למול עיניו דבר אחד בלבד והוא טובת הילד ,קרי קבע כי יש לבדוק אצל מי מההורים יסופקו צרכיו הרגשיים ונפשיים בצורה ראויה יותר.
בדיקת בית הדין הייתה מהירה ויעילה ,המומחית הוציאה תחת ידה את חוות הדעת בתוך כ 21 יום ובית הדין הוציא את פסק הדין המאמץ את המלצות המומחית תוך מספר ימים לאחר מכן.
בית הדין קבע כי נושא האשמה כלל לא רלוואנטי לסוגיית המשמורת.
כיצד בית המשפט למשפחה היה בודק סוגיה זו??
בבית המשפט למשפחה בדיקת הורה משמורן אינה נעשית ע"י פסיכולוגית מומחית אלא ע"י פקידת הסעד.
התהליך אצל פקידת הסעד הממונה ע"י משרד הרווחה הוא ארוך ומייגע, מאז קבלת מינוי ע"י בית המשפט ועד למתן חוות הדעת חולפים חודשים רבים ,באזורים מסוימים בארץ העניין אורך כחצי שנה ויותר ,במהלך תקופה זו נגרם סבל עצום לבני הזוג אשר רבים ומתכתשים לעיתים תחת אותה קורת גג .
בית הדין במקרה זה פעל בצורה עניינית מקדמת ויעילה הרבה יותר מבית המשפט למשפחה, וביטל לחלוטין את טענת הבגידה הואיל והיא לא קשרה בכלל לסוגיית טובת הילד.
ב. חלוקת הרכוש.
גם לעניין התייחסות בית הדין לאופן חלוקת הרכוש חלו תמורות ושינויים רבים.
כותב שורות אלו ייצג זה מכבר בבית הדין הרבני אישה אשר בעלה ייחס לה בגידה וטען כי בשל כך היא איבדה את חלקה בזכויותיו הסוציאליות .
טענה זו נדחתה על הסף ע"י בית הדין אשר הבהיר כי הוא כפוף לחוק יחסי ממון והפנה גם לבג"ץ לעניין זה.
בסוגיה זו בית הדין הבהיר לאיש כי אין טעם בהמשך מערכת היחסים, עליו לקבל טיפול בשיקומו לאחר הגירושין ולהסתייע לשם כך באנשי מקצוע.
כאמור בית הדין קבע כי אין כל משמעות לסוגיית הבגידה בחלוקת הרכוש.
בית הדין קבע כי על הרכוש המשותף להתחלק באופן שוויוני בין בני הזוג וקבע כי סוגיית האשמה כלל לא רלוואנטית לעניין זה.
ג. צרכים כלכליים ואנושיים של בת הזוג והילדים:
זה מכבר הובא בפני בית הדין ,תיק בו כותב שורות אלו ייצג את האישה אשר בעלה תבע גירושין ומכירת הדירה.
האישה ,קשת יום משתכרת שכר מינימום ומתגוררת בדירת בני הזוג בלוד, דירה קטנה אשר שוויה אינו רב , אך זה כל רכושה עליי אדמות בדירה זו מתגוררים האישה והילדים. האיש עזב את הדירה לפני שנים.
בית הדין הרבני הורה כי אין בשום אופן למכור את דירת בני הזוג המשמש את קורת הגג היחידה של האישה והילדים. והפנה את הזוג לטיפול אצל נציג העדה אליה הם משתייכים.
אין לי ספק שבבית המשפט למשפחה הגישה הייתה שונה לחלוטין, בהתאם לחוק המקרקעין סיכוי רב שבית המשפט היה מורה על מכירת דירה זו וחלוקת הסכומים הזעומים ממנה בין בני זוג, כמובן תוצאות החלטה שכזו היו הרות אסון מבחינת האישה והילדים.
ד. סוף דבר.
אין בכוונת כותב שורות אלו לאמר כי באופן גורף יש להעדיף את בית הדין הרבני לבירור סוגיות בפרידה על פני בית המשפט למשפחה, כמובן שיש לבדוק בצורה יסודית מאוד איזה מקרה מתאים להפנות לבית הדין ואיזה להפנות לבית המשפט, לעיתים יש לחלק בין הסוגיות אותם יש לברר בבית הדין לאלו הראויות להתברר בבית המשפט.
אך לעיתים קרובות אנו מוצאים אצל הדיינים בבית הדין, אוזן קשובה ,גישה אמפטית, נכונות לסייע לקידום סיום הסכסוך בצורה מכוונת ויעילה, בהרבה מאוד תבונה ואנושיות, בצורה מקצועית לעיתים קרובות, הרבה יותר מבית המשפט למשפחה.
